-״היא כל-כך יפה..״
הבטתי בה שדמעות של תקווה זלגו מעל חיוכי, והזכרונות החלו לצוף ללא שליטה.
אני זוכרת את היום שבו לבשתי שמלה דומה , חיכיתי לו בשדה התעופה נרגשת עם ידיים רועדות.
-״…היינו צריכים לטוס לרומא..״
-״ .. יכלנו היום להיות נשואים.״
הדמעות החלו להרטיב את השמלה שלבשתי הבוקר עם אמונה שהיום יהיה יום טוב.
אבל שום דבר לא מכין אותך למפגש עם זיכרון כואב ישן.
