-״היא כל-כך יפה..״ 

הבטתי בה שדמעות של תקווה זלגו מעל חיוכי, והזכרונות החלו לצוף ללא שליטה. 

אני זוכרת את היום שבו לבשתי שמלה דומה , חיכיתי לו בשדה התעופה נרגשת עם ידיים רועדות. 

-״…היינו צריכים לטוס לרומא..״ 

-״ .. יכלנו היום להיות נשואים.״

הדמעות החלו להרטיב את השמלה שלבשתי הבוקר עם אמונה שהיום יהיה יום טוב.

אבל שום דבר לא מכין אותך למפגש עם זיכרון כואב ישן.